המוטיב החוזר - תמיד היה שם
שנה אחרי החתונה עברנו, קצת בצער, מדירת חדר במרכז העיר לדירה גדולה יותר (אך לא מספיק..) בשכונה פרוורית. די מהר מצאנו את עצמנו עם שלוש זאטוטות שמשחקות ומתרוצצות באותם מטרים רבועים בהם קיווינו לאכול, לישון, לעבוד ועוד. עם הזמן מצאנו מספר פתרונות עיצוביים שעזרו לנו לנצל טוב יותר את השטח הקיים. כך תכננו פינת עבודה ממש מגניבה שניצלה היטב נישה במסדרון ואפילו בנינו אותה בעצמנו!
למען האמת ההורים מאד רצו שנעבור למקום קרוב יותר אליהם אך לא מצאנו דירה שעונה על הדרישות (הגבוהות?) שלנו והיא בהשג יד. לכן במקביל לחיפושים חיה התחילה לשקוד על קבלת היתר בנייה שיאפשר לנו להרחיב את הקן. כך התחלנו סוג של מסע בנייה שעבר בכל פינה בבית ובלב.
תהליך בנייה מאתגר מאוד את הנפש האנושית. מחד גיסא – תהייה ובחינה של כל החלטה, מה נכון לנו ומה חשוב, וכמובן חישובי עלות-תועלת. ומאידך – ההכרח לשמור על השפיות מחייב קבלת החלטות אמיצה. ואכן הבנייה היוותה עבורנו תקופה מרתקת כזוג ועוד נדבר על כך…
חיה, אדריכלית במקצועה, תכננה את הבית כך שהחלל המרכזי יהיה חלל משותף. מטבח, פינת אוכל, וסלון ישיבה מרווח.
לא, הבית לא משתרע על מאות מ"ר, ויתרנו על "סלון-שבת" ויצרנו פינת אוכל משותפת למטבח ולסלון. כך "חסכנו" מקום רב של רהיטים כבדים שלא משמשים אותנו ברמה היומיומית.
להלן תרשים סקיצה ראשונית:
בעיצומו של תהליך ההרחבה והשיפוץ- לפני כשנתיים, החלטנו החלטה עיצובית שעוררה בנו הרגשה, איך לומר, שהיא קצת מחוץ לקופסה. החלטנו ללכת על בית בלבן!
מהקירות, ובעיקר הרהיטים יהיו בפלטת הצבעים של אגוז בהיר, ירוק מנטה כלשהו, ובעיקר הרבה לבן – מאיר את העיניים ומרחיב את הלב. הוספנו כמובן ספות בירוק ואפילו כורסה מגניבה בצבע שובר מוסכמות. גם נגיעות ירוקות ועדינות של צמחים שנשתלו בעציצים במקומות אסטרטגיים. ממש לבן על לבן, עם קריצה של טבע.
זה אולי נשמע מינימליסטי (ששש, לא נגיד את המילה הזו), אבל האמת היא שזה לא התחיל משם. הבחירה בצבעים האלה שיקפה משהו עמוק יותר. זה היה קשור לתחושה שהבית אמור להשרות: מרחב נעים ושימושי, ניקיון מחשבתי, ובעיקר תוצאה מעבר למצופה במגבלות הקיימות.
היופי שבשקט ויזואלי
בעולם של ספריות סלון וריהוט בשחור ונגה או בחום מהגוני, הבחירה בלבן הייתה הצהרה. פחות רעש בעיניים, פחות עומס על החושים. הבית הפך למקום שמרגיש מזמין, פתוח ורגוע. וכמובן, הירוק שהשתלב פה ושם, הוסיף נגיעה חיה ומרעננת.
תמיד
עכשיו כשאני חושב על זה, אולי התפיסה הזאת תמיד הייתה חלק מאיתנו; בלי לקרוא לזה בשם או לאמץ שיטות יומרניות. היא התבטאה באהבה שלנו למרחבים פתוחים, לשולחנות ריקים, לבית מסודר שיש בו מקום לכל דבר.
לא מעט גבות הורמו גם בתוך המשפחה: בית לבן? זה פרקטי? זה בכלל מתאים למשפחה? (כן, קל לנקות אותו, ורואים שהוא נקי!!!)
אבל מה שחשוב באמת זה לא מה שמתאים לכולם, אלא מה שמתאים לנו.
פינת הטיפ להיום - עצות בשנקל
איך לסיים עם טיפ בנושא?
החיים מלאים בצבעים, אבל לפעמים הלבן מאפשר לנו לראות אותם טוב יותר.
יש לי עוד ים קלישאות על סדר בבית = סדר בראש, מי שאף פעם לא יוצא מהקופסה, נשאר לגור בין הקרטונים…
אסיים כמו שאני הכי אוהב בציטוט-תרגום חופשי:
"כדי לעוף, כל מה שצריך זה אמונה, מחשבה שמחה, וקצת אבק פיות"
(פיטר פן, מאת ג'יימס מתיו ברי)